בריחת שתן וצואה מתייחסת לדליפה בלתי רצונית של צרכים. הם קשורים הן כגורם והן כתוצאה לנוכחות של מחלת נפש.
לגבי בריחת שתן
בריחת שתן (UI) משפיעה על מבוגרים רבים. אך הם סובלים לעתים קרובות בשתיקה בגלל הבושה הקשורה לתסמין זה. תוארו מספר סוגים של בריחת שתן. כלומר, בריחת שתן ממתח, בריחת שתן מדחף ובריחת שתן מעורבת. בריחה של שתן עשויה להתרחש ממגוון סיבות, המשפיעות על כ-3-6% מהאוכלוסייה. השמנת יתר, פציעות ברצפת האגן, מחלות נוירולוגיות ומצבים אורולוגיים הם חלק מהגורמים האטיולוגיים. עם זאת, השכיחות אצל נשים גבוהה בהרבה.
הסיבה לכך, היא שפציעות רצפת האגן נפוצות כל כך אצל נשים. זאת עקב טראומה מלידה, כריתת רחם ומנופאוזה. כמו גם השפעות של סוכרת, דלקות בדרכי השתן, הזדקנות והפרעות נוירולוגיות השכיחות יותר בנשים.
זה שכיח יותר וחמור עם הגיל. זה עשוי להיות מיוחס לסיכון המוגבר לבריחה של שתן עם הפרעות נוירולוגיות, הפרעות קוגניטיביות, פגיעה מוחית טראומטית ושבץ מוחי. כריתת ערמונית היא סיבה נוספת אצל גברים, כמו גם חסימה של השופכה בתוך הערמונית או בצוואר שלפוחית השתן. או, בנשים, בעקבות כמה פרוצדורות אורולוגיות.
במדינות מפותחות רבות עם אוכלוסיות מזדקנות, בריחת שתן עשויה להפוך לבעיה משמעותית המשפיעה על בריאות הנפש.
חוקרים מעריכים שבריחת שתן משפיעה על עד 40% מהנשים בבריטניה. בעוד שבארה"ב, כשתיים מתוך שלוש נשים מעל גיל 50 חוות בריחת שתן. בקוריאה, זה דווח אצל יותר ממחצית מהנשים המבוגרות. עם זאת, ניכר פער רחב במחקרים שונים, כאשר השכיחות נעה בין 5 ל-74%, בנשים בוגרות.
בריחת שתן כתוצאה של מחלות נפש
הפרעות בבריאות הנפש עשויות להיות שהאדם מבולבל או מוסח מכדי להגיע לשירותים בזמן. מה שגורם לבריחה של שתן. שנית, חלק מהתרופות המשמשות לטיפול במחלות נפש עלולות לגרום לבריחה של שתן בדחיפות. או להפחית את תחושת השלפוחית המאותתת על צורך במתן שתן.
גורם שלישי יכול לכלול בליעת כמויות גדולות של חומרים מגרים בשלפוחית השתן, ומשתנים כמו קפאין או אלכוהול. לבסוף, גורמי אורח חיים עלולים להוביל לבריאות כרונית המזניחה תפקודים בסיסיים כגון מתן שתן. עישון עלול להוביל לשיעול מתמשך, שעלול לגרום להיחלשות של שרירי רצפת האגן לאורך זמן.
מנגנון ההתאגדות
סרוטונין הוא נוירוטרנסמיטר שנחשב להסביר בריחת שתן ודיכאון. דיכאון, בתורו, עלול להגביר את רמות הקורטיזול והקטכולמין במחזור הדם ובכך לגרום לשינויים בתפקוד שלפוחית השתן ובבריחת שתן. לדיכאון ולבחירת שתן יש השפעה נוספת זה על זה.
בריחת שתן כגורם למחלות נפש
בריחה של שתן מקושרת לרוב ליותר כאבים, חולשה וסיכוי גבוה יותר לנפילות אצל מבוגרים יותר כאשר הם ממהרים להגיע לשירותים בזמן. לחילופין, שימוש בחיתולים עלול להרתיע את תחושת העצמאות שלהם ולהוביל להפרעות חרדה ודיכאון. אלה גם מתווכים לפעמים על ידי בדידות או מביאים לידיה.
בריחת שתן הוא מצב מביך מאוד ומוביל להתרחקות ממגעים חברתיים, ולכן, מפעילויות חברתיות. בשל כך, האדם נאלץ להתמודד עם איתה וים בידוד חברתי ובדידות. מה שמוביל לסיכון גדול יותר להזנחה עצמית ולמוות. במיוחד עם אנשים מבוגרים. הרופאים צריכים לספר להם על המצב והשפעותיו עליהם ועל אפשרויות הטיפול.
עם בריחה של שתן חמורה בנשים, הסיכוי לדיכאון היה גבוה ב-80% לעומת 40% בנשים עם דרגות קלות עד בינוניות. תסמיני החרדה עלו ב-50% בקרב גברים ונשים. כאשר הבריחה של השתן הייתה חמורה מספיק כדי לגרום לתפקוד לקוי, שכיחות החרדה גדלה פי ארבעה.
בריחת צואה (FI) היא בושה גדולה עוד יותר למטופל. עם שיעורי חרדה גבוהים פי ארבעה, ושיעורי דיכאון גבוהים פי חמש, יחד עם תחושות של השפלה, ייאוש ונידוי חברתי. זה קשור בעיקר לפחד מבריחת צואה בציבור, שם הם לא יכולים להסתיר אותה, עם השלכות מעוררות חרדה עמוקה.
ניהול המחלה
לאחר הערכת החומרה של בריחת שתן או צואה, יש לבצע בדיקה למחשבות שליליות והתנהגויות הימנעות כדי לזהות אותם. לאחר מכן לשבש מעגל קסמים של תסמיני בריחת שתן-פיזיולוגית-פסיכוסומטית. לדוגמה, חרדת מבריחה של שתן יכולה להתרחש. מה שמוביל להתנהגויות כמו הימנעות ממצבים שבהם בריחה של שתן עלולה להתרחש, הטלת מים או עשיית צרכים כפייתית, תסמינים חמורים חוזרים של דחיפות ופחד מבריחה של שתן.
חוקרים מצאו שנשים עם בריחה נוטות לדיכאון ודימוי עצמי ירוד. גם לאחר התאמה לגיל, זוגיות, בין אם בוצעה כריתת רחם או לא. בנוסף הכנסה, השכלה ואינדקס מסת הגוף (כמדד למשקל הגוף לגובה ומסת השומן בגוף). עם זאת, היסטוריה של כריתת רחם הייתה קשורה בסיכון גבוה יותר לדיכאון ומתח ולערך עצמי נמוך יותר. מה שמצביע על הצורך לתמוך בנשים לאחר כריתת רחם לבריאות נפשית ופיזית.
יש לבצע בדיקה עבור בריחת שתן. יש לזכור כי לא סביר שהוא יפלט באופן ספונטני. בדיקה כזו צריכה לכלול בדיקה עדינה של בדידות ותסמינים פסיכולוגיים אחרים גם כן. יש לעזור למטופל להיות מודע יותר לאופן שבו התסמינים הנפשיים והפסיכולוגיים קשורים לבריחה של שתן, כדי להתמודד איתם טוב יותר.
ללמוד לחיות עם תסמינים כאלה על ידי פנייה לעזרה, שמירה על ערנות ולמידה כיצד להתכונן לבריחה של שתן ולקבל אותם באור חיובי. אמצעי חיובי נוסף יכול להיות עידוד אינטראקציות קבוצתיות במסגרת מתאימה.
ניהול כזה נמצא כמשפר את ההערכה העצמית ואיכות החיים ומשפר את שביעות רצון המטופלים מהטיפול. יש להגיש עזרה מקצועית לפי הצורך. חשוב להבין שהתחלת טיפול מיידית תגביר את הסיכויים לתוצאה מוצלחת עם התערבות פשוטה יותר.
