בכי הוא תגובה טבעית למגוון רחב של רגשות, החל מעצב קיצוני ועד אושר קיצוני. מאז התקופה העתיקה, הוזלת דמעות נחשבה לתופעה טבעית המסייעת לשחרור מתחים ולהקלה על כאב נפשי.
מה ההגדרה של בכי?
בכי הוא תופעה פיזיולוגית של שחרור דמעות מבלוטת הדמע (בלוטת עין). זה קשור לעתים קרובות לשינויים בהבעת הפנים ובקולות. במקרים מסוימים, בכי מלווה בקוצר, כלומר נשימה קצרה ומתנשפת.
בכי פועל הן ברמה הפנים-אישית והן ברמה הבין-אישית. ברמה התוך-אישית, הוא קשור בעיקר להפחתת מתח, שיפור מצב הרוח ופתרון הכאב הרגשי של האדם שבוכה.
ברמה הבין-אישית, אדם בוכה יכול להשפיע על אנשים אחרים בקרבת מקום. זו השפעה חברתית של בכי. על פי תיאוריות מדעיות עדכניות, בכי גלוי מקדם אמפתיה וקשרים חברתיים על ידי גרימת תגובות חמלה, תומכות ומגנות אצל אנשים אחרים.
כל סוג של רגש חזק, כולל עצב, כעס או שמחה, יכול לעורר דמעות. דמעות רגשיות מכילות רמות גבוהות יותר של הורמוני לחץ וחומרים טבעיים משככי כאבים מאשר דמעות בסיס. דמעה בסיסית היא הצורה הבסיסית של דמעה המכילה מים, מלח, שמן וליחה, ועוזרת לשמור על העיניים לחות, משומנות ומוגנת מפני מזהמים סביבתיים ופתוגנים.
מה היתרונות של בכי?
השפעות משפרות מצב רוח ומרגיעות עצמיות של בכי ידועות כבר עשרות שנים. ישנן עדויות מדעיות המצביעות על כך שבכי משפר את מצב הרוח באמצעות מנגנונים פיזיולוגיים, קוגניטיביים והתנהגותיים.
מערכת עצבים פאראסימפטטית
ברמה הפיזיולוגית, נצפתה הפעלה של מערכת העצבים הפאראסימפתטית במהלך פתרון הבכי. תהליך זה עשוי למלא תפקיד בהפחתת מצוקה ובהשראת רגש חיובי באדם בוכה. במצבים פיזיולוגיים, הפעלה של מערכת העצבים הפאראסימפתטית קשורה לתהליכי מנוחה, התאוששות והרפיה.
הפעלת מערכת העצבים הפאראסימפתטית חיונית גם לייצור קרעים בבלוטת הדמעות.
ניקוי רעלים מדם
במהלך בכי, הדמעות עוזרות לנקות ולנקות את הדם על ידי הסרת רעלים והורמוני לחץ, כגון קורטיזול. בהקשר זה, מחקרים הראו שבכי אינטנסיבי גורם להפחתה ברמות הקורטיזול ברוק בנשים.
אופיואידים
ידוע שהבכי מגביר את רמת הסבילות לכאב. השפעה זו עשויה להיות קשורה לשחרור המושרה בבכי של אופיואידים, שהם חומרים אנדוגניים הפועלים באמצעות קולטני אופיואידים כדי להקל על כאב פיזי ורגשי.
אוקסיטוצין
ידוע שהבכי מגביר את הפרשת האוקסיטוצין, שהוא הורמון שעוזר לנו להתמודד עם אירועים מלחיצים. במהלך אירועים מלחיצים חברתית, אוקסיטוצין מפחית את פעילות האמיגדלה כדי להגביר את הרוגע והרווחה הכללית ולהפחית מתח וחרדה.
גורם גדילת עצבים
דמעות אנושיות מכילות גורם גדילת עצבים, שהוא חלבון המצוי בבלוטת הדמעות. מאמינים שגורם גדילת העצבים, שהוא חיוני לצמיחה והישרדות של נוירונים ולפיתוח פלסטיות עצבית, ממלא תפקיד בשיפור מצב הרוח בזמן שבוכים.
הונחה שדמעות רגשיות המכילות גורמי גדילה עצביים זורמות דרך חלל האף בחזרה אל הגוף, וגורם גדילת עצב בדמעות עוקף את מחסום הדם-מוח כדי להיכנס למוח דרך עצבי הריח והטריגמינליים. מחקרים פרה-קליניים וקליניים הראו שגורם צמיחת העצבים פועל כמאפנן של דיכאון.
אספקת דם מוחי
ידוע שרגשות שליליים משנים את זרימת הדם במוח. מה שמוביל לשינויים בטמפרטורת המוח ומצב רוח מופחת. לעומת זאת, פעילות מסוימת של שרירי הפנים בזמן שבוכים ידועה כמסייעת בשיקום אספקת הדם המוחית, מה שמוביל לוויסות חום יעיל של המוח ולשיפור מצב הרוח.
הבדלים בין המינים בבכי
הנטייה לבכות שונה משמעותית בין גברים לנשים. לפי הספרות הזמינה, אישה בוכה בממוצע 5 פעמים בחודש, בעוד שגבר בוכה רק פעם בחודש.
מבחינה ביולוגית, רמות ההורמונים הספציפיים כמו טסטוסטרון ופרולקטין עשויות למלא תפקיד בהפחתת ובהשראת בכי אצל גברים ונשים, בהתאמה. עם זאת, הסטריאוטיפ הגברי שנכפה על ידי החברה ממלא תפקיד מרכזי בשליטה בבכיות אצל גברים. מחקר שנערך על תושבי 35 מדינות מצא פחות הבדלים בין המינים בבכי במדינות עם חופש ביטוי ומשאבים חברתיים גבוהים יותר.
עצירת רגשות שליליים ודמעות אינה התנהגות בריאה. התנהגות כזו נקראת התמודדות דכאנית. ומחקרים מצאו שהתמודדות דיכאונית עלולה להחליש את המערכת החיסונית ולהגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם ומצבים נפשיים, כגון חרדה, דיכאון ומתח.
גברים המאמינים בסטריאוטיפים גבריים מנסים לעתים קרובות לעצור את הביטויים הרגשיים שלהם. כולל דמעות, עמוק בפנים. זה עלול לגרום לתוצאות בריאותיות שליליות, הוספת אלכוהול או סמים, כמו גם נטיות אובדניות.
האם בכי יכול להיות פתולוגי?
בכי הוא התנהגות טבעית המתרחשת בתגובה למגוון רגשות. עם זאת, יותר מדי בכיות, לעיתים תכופות או ללא כל סיבה עלולים להיות בעייתיים. סוגי בכיות אלה לא תמיד קשורים לרגשות רגשיים.
מצבים רפואיים מסוימים, כולל מחלת נוירונים מוטוריים, פגיעה מוחית טראומטית, שבץ מוחי, מחלת אלצהיימר ומחלת פרקינסון, עלולים לגרום לדמעות בלתי נשלטות. בכיה בלתי רצונית כזו עלולה להשפיע באופן משמעותי על פעילויות חיי היומיום ולגרום לבידוד חברתי.
חוסר יכולת לבכות הוא מצב רפואי נוסף שעלול לנבוע מדיכאון קליני. אנשים עם תסמונת סיוגרן עשויים גם לחוות קושי רב לייצר דמעות.
במדעי הרפואה, גם בכי מוגזם וגם חוסר מוחלט נחשבים פתולוגיים וזקוקים לטיפול רפואי מתאים.
